Loading AI tools
המזמור ה-130 בספר תהילים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ק"ל הוא המזמור ה-130 בספר תהילים. (זהו הפרק ה-129 על פי המספור הקיים בתרגום השבעים ובוולגטה) עיקר המזמור הוא תפילה ותחינה לה' שיסלח לעמו ובקשה שיפדה אותם מכל צרה.
פסוקי המזמור: תהילים ק"ל שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ |
---|
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. |
המזמור הוא היחיד מבין המזמורים שנמצאים בקובץ שירי המעלות העוסק בחטאי עם ישראל ואינו עוסק בחטאי הגויים.
ניתן לחלק את מזמור ק"ל לשני חלקים. בחלקו הראשון של המזמור: פס' א' -ד' פונה משורר תהילים אל ה' בבקשה, ובחלקו השני: פסוקים ה' - ח' מדבר בעל המזמור אל עצמו או פונה אל קהל השומעים בפסוקים ה-ו' הוא המשורר מקווה, ולאחר מכן בפסוקים ז' - ח' הוא פונה אל עם ישראל שיקווה.[1]
אחד הקשיים העולים במזמור ק"ל הוא היחס בין פסוקים א'- ו' ובין פסוקים ז'-ח'. פסוקים א'- ו' נושאם בתפילת היחיד, והם מסתיימים בדבקות ה'. בניגוד לפסוקים אלה, פסוקים ז'-ח' עוסקים בתפילת הקהל, וקיימת בהם חזרה על החטאים, שנשכחו בפסוקים ה'-ו'.[2]
כאמור ניתן לחלק את המזמור לשני חלקים : פסוקים א' - ד' ופסוקים ה - ח'. בחלק הראשון פונה בעל המזמור אל ה' ומזכיר לו שבכוחו למחול. הקריאה אל ה' נעשית "ממעמקים". התבנית "מעמקים" בתנ"ך משמשת בתנ"ך למים עמוקים ועל פי תהילים ס"ט ניתן לפרש את המילה "ממעמקים" כסכנה: "טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה-וְאֵין מָעֳמָד; בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם, וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.[3] מכאן ניתן להבין כי מהמעמקים קורא בעל המזמור לה' שיצילו מהסכנות האורבות לו, כלומר מטביעות אותו. סכנות אלו הם החטאים של האדם. בפסוק ב' מתחנן משורר תהילים כי ה' יסלח לו וישמע לתפילתו. בפסוק ג' מבקש משורר תהילים מה' לא לזכור את חטאיו הרבים שכן אם יזכור, לא יוכל אדם להתקיים. פסוק ד' החותם את חלק זה של המזמור, ובא בזיקה עם הרעיון המובע באמצעות חלקו הראשון של הפסוק: " אִם-עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר-יה", מציין בעל המזמור כי לה' שמורה מידת הרחמים.[4]
לעומת מצוקתו של המשורר העולה מחלקו החלק הראשון של המזמור, בחלק השני פונה בעל המזמור אל ה' מתוך דבקות ואמונה. את החלק השני ניתן לחלק לשניים: פסוקים ה'-ו' באה לידי ביטוי על ידי בעל המזמור, התקווה. בפסוקים ז' - ח' קורא המשורר לקהל השומעים להצטרף אליו לאותה תקווה בה יש דבקות באמונה.[5]
פסוק ה בנוי מתקבולת משלימה משולשת: "קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי" הצלע השנייה בתקבולת נרדפת לראשונה ואילו הצלע השלישית בתקבולת מקבילה לצלע הראשונה והשנייה.[4]
בתפילת העמידה המיוחדת לתעניות גשמים (ולחלק מהדעות בכל תענית ציבור), תפילת עשרים וארבע, מזמור ק"ל הוא הנוסח של אחת משש הברכות המיוחדות הנוספות לתפילה. לאחר אמירת המזמור, חתימת הברכה היא ”מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה”[6].
בעבר נהגו להקצות לשליח הציבור בבית הכנסת מקום נמוך, כדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'".[10] כיום מעדיפים שיעמוד במקום גבוה כדי שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.[דרוש מקור]
"Aus der Tiefen rufe ich, Herr, zu dir" (עברית: ממעמקים קראתיך ה'), רי"ב 131, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך. הטקסט מבוסס על המזמור. לילי בולאנז'ה, הלחינה את היצירה הקלאסית בהשראת המזמור לאלט, טנור, מקהלה ותזמורת.[11]
בסרט הקולנוע הישראלי האח של דריקס, אשר התסריט אותו כתב משה זונדר וביים דורון צברי ומבוסס על ספרו של אמנון דנקנר יוחד מקום לפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ" המתאר את מצבו של שלמה גיבור הסרט מבחינה דתית תודעתית.[12]
לחנים שונים נכתבו למזמור זה, ביניהם ידועים הלחנים:
ממעמקים קראתיך, מזמור ק"ל מושר בפי חיים משה, סרטון באתר יוטיוב
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.